האמת על שוק העבודה
עופר קורנפלד
העוני אינו נגרם בשל בטלנותם של האנשים. הוא גם אינו נגרם מ"מדיניות
הקצברות המעוותת". הוא נגרם בפשטות כי בישראל אין מספיק מקומות עבודה, ואלה שישנם
משלמים לעובדים שכר נמוך מדי
לפני כחודש התפרסם במדור זה מאמר פרי עטי ובו תיאור של הולדתו של "ספין
הפרזיטים". ההגדרה של "ספין תקשורתי" הינה : "תיאור מוטה ביותר של אירוע או מצב, כך
שישנה את תפישת הציבור לגביו באופן שיועיל לדובר או לשולחו". הטכניקות של "ספין
תקשורתי" כוללות, בין השאר, שימוש מגמתי בעובדות, ציטוט חלקי, הכחשה בלי להכחיש וכן
ניסוח הגורם לביסוסן של אמיתות לא מוכחות.
"ספין הפרזיטים" שיצר שר האוצר נתניהו לפני כשנה, נועד לתת מענה תקשורתי
לעובדות המרות של שוק העבודה הישראלי. בישראל ישנם כ-300 אלף מובטלים, מעל חצי
מליון עובדים שאינם משתכרים אפילו שכר מינימום ושכרם הממוצע עומד על 2000 שקלים
ועוד כרבע מליון שאינם מהווים כלל חלק משוק העבודה. שר האוצר, במקום להתמודד עם
העובדות ולפתור את הבעיות, העדיף להאשים את חסרי העבודה בבטלנות והוליד את הסיסמא
"לכו לעבוד".
כעבור כשבוע פורסמה במדור זה תגובתו של יועץ שר האוצר אופיר אקוניס.
במיטב מסורת ה"ספין" מבית היוצר של נתניהו. מעדיף אקוניס לערום גיבוב של עובדות
כלכליות שאינן קשורות ישירות לשוק העבודה ונמנע מהתתמודדות עם בעיית היסוד – מחסור
חמור במקומות עבודה ושכר נמוך מדי לעבודה הקיימת. עם זאת אפילו ה"ספין" המגושם
ביותר עדיין נזקק לעובדות.
"80 אלף ישראלים נכנסו למעגל העבודה ב-12 החודשים האחרונים ובשני
הרבעונים האחרונים החלה עקומת האבטלה לרדת במתינות" טוען יועץ השר. מה שדוברי
שר האוצר אינם מספרים לקוראים הוא שמתוך 80 אלף מקומות העבודה הללו, 60 אלף משרות
הן במשרה חלקית בלבד. יתר על כן באותה תקופה ממש לא רק שלא חחלה ירידה במספר
המובטלים אלא מספר המובטלים עלה בכ-10,000 איש. (כל הנתונים לקוחים מתוך
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ליוני 2004). אף אחת ממעט העובדות שמביא אקוניס
אינה שגויה אולם ההצגה המגמתית של רק חלק מהנתונים נועדה לגנוב את דעת הציבור
הישראלי ולהציג את מדיניות נתניהו באור יקרות.
לשוק העבודה, כמו לכל שוק אחר, יש שני צדדים – צד ההיצע וצד הביקוש. צד
הביקוש, כלומר רצונם של האנשים לעבוד ולמצוא עבודה, זכה מידי נתניהו ל"טיפול"
- קיצוץ אלים ומיוחצן של הקצבאות. צד ההיצע, כלומר ייצורם של מקומות עבודה,
כמעט ולא טופל כלל. כאשר הביקוש עולה וההיצע אינו משתנה, כלומר כאשר יותר אנשים
מחפשים עבודה ויש פחות מדי מקומות עבודה, קורה דבר פשוט וצפוי– השכר יורד ותנאי
העבודה נשחקים.
העוני של העובדים העניים ושל המובטלים אינו נגרם בשל בטלנותם של האנשים.
הוא גם אינו נגרם "ממדיניות הקצבאות המעוותת" כפי שטוען יועץ השר בנסיון להסיט את
האש מנתניהו. העוני נגרם בפשטות כיוון שבישראל אין מספיק מקומות עבודה ואלה שישנם
משלמים לעובדים שכר נמוך מדי. התמקדותו של שר האוצר בניהול הכסף במקום ביצירת
התנאים להתפתחותו של שוק העבודה, היא תוצר של עיוורון אידאולוגי לקיומה של חברה
בישראל. יכולתה של מדינת ישראל לצלוח את המשבר הכלכלי הקשה בלא לרסק את מפרקתה של
החברה, דורשת הפניית כסף, תשומת לב ניהולית ויצירתיות לבנייה מחודשת של שוק העבודה
הקורס.
אילו היתה לישראל מנהיגות כלכלית המחוייבת לאחריותה לאנשים העובדים היתה
המדיניות הכלכלית נראית אחרת לגמרי. בטווח הקצר היו נעשות הפעילויות הבאות לשם
יצירת מקומות עבודה: מניעת יבוא של עובדים זרים נוספים וצמצום משמעותי של מספר
העובדים הזרים הקיימים, ייזום פרוייקטים של תשתיות לאומיות שיבוצעו באמצעות
עבודה ישראלית וכמו כן אכיפת החוק הקיים בסוגיות של שכר מינימום, מוסר תשלומים
וחוקי העבודה. בטווח הבינוני היתה מתקיימת תוכנית פעולה מערכתית נגד אפליה בתעסוקה
שמונעת מאנשים רבים למצוא עבודה בשל מוצאם או מינם, ובטווח הארוך היו נעשות הפעולות
שתגדלנה את הפריון בעבודה. פעולות אלה היו נעשות כדי להגדיל את ההון האנושי
הישראלי, לפתוח את צווארי הבקבוק התחבורתיים ולהקצות משאבים לאומיים למחקר ופיתוח.
*הכותב הינו יזם הייטק ומנסח התוכנית הכלכלית של "העבודה"
ידיעות אחרונות | יום שלישי, י"ג בתשרי תשס"ה
28.9.2004
