עבודה תציל מעוני
עופר קורנפלד
המדיניות הכלכלית של האוצר דוחקת באמצעות עוני ורעב אנשים אל שוק עבודה
נטול עבודה. תשובה לנתניהו
שר האוצר בנימין נתניהו פרסם מאמר הגנה על מדיניותו כמבוא למאבק הצפוי על תקציב המדינה.
בבסיס המאמר הטענה כי הצמיחה כשלעצמה תחלץ מהעוני. אלא שנתניהו מנסה להסתיר במלים
את בעיית העוני שלא פתר במעשים.
האתגר ההסברתי שבפניו ניצב שר האוצר אינו פשוט. המציאות הכלכלית הקשה
אינה מתקיימת רק באמצעי התקשורת. לרובנו יש בני משפחה או מכרים שתמיד עבדו למחייתם
בחריצות, ועכשיו מתקשים לפרנס את משפחתם בכבוד. בתי התמחוי ומפעלי הצדקה, המחסור
והמצוקה הפכו לחזון נפרץ.
מדיניותו הכלכלית של שר האוצר דוחקת באמצעות עוני ורעב אנשים אל שוק
עבודה נטול עבודה. כאשר הביקוש לעבודה עולה מצד אחד, ואין היצע של עבודות מתאימות
מצד שני, מספר המובטלים עולה, השכר יורד ותנאי ההעסקה נשחקים.
כדי להתמודד עם האתגר משתמש שר האוצר בחלקי נתונים כדי לבנות את טיעון
ההגנה. "התוכנית הכלכלית פועלת", טוען שר האוצר, "היא עצרה את העלייה באבטלה
והכניסה 80 אלף ישראלים למעגל העבודה ב-12 החודשים האחרונים". אלא שטיעון טוב לבדו
אינו יוצר מקומות עבודה.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (סקר כוח אדם, נתונים רבעוניים, מנוכי
עונתיות, עד מחצית 2004) מתברר כי בשנה האחרונה עלה מספר המובטלים בכעשרת אלפים איש
והגיע לשיא של כל הזמנים. מאותם נתונים עצמם עולה עוד כי מתוך מקומות העבודה החדשים
האמורים, יותר מ-60 אלף היו עבודות במשרה חלקית.
שתי בעיות כלכליות מעסיקות את רוב הציבור. הראשונה היא המחסור החמור
בעבודה. למרות גירושם של יותר ממאה אלף עובדים זרים, נותר מספר המובטלים בישראל
קרוב לשלוש מאות אלף. הבעיה השנייה היא שכר נמוך מדי. כרבע מהעובדים בישראל, שהם
למעלה מחצי מליון איש, משתכרים פחות משכר המינימום. שכרם הממוצע הוא כאלפיים שקל
בחודש בלבד, והוא הולך ויורד.
צמיחה כלכלית לבדה אינה יכולה לפתור את העוני. כך, למשל, כל פירות
הצמיחה של העשור האחרון התנקזו לכיסיו של העשירון העליון. אבל עבודה בשכר הולם כן
יכולה לשחרר אנשים מעוני. על-מנת ליצור יותר מקומות עבודה ובשכר גבוה יותר, על
הממשלה לפעול ישירות בשוק העבודה. משק מודרני וגמיש, המתמודד עם שוק גלובלי, מחייב
את מעורבות הממשלה הן כגורם אקטיבי והן כמעצבת של כללי המשחק המקומיים. מדיניות
כלכלית אקטיבית בשוק העבודה צריכה לכלול מניעת יבוא עובדים זרים, ייזום פרויקטים של
תשתיות לאומיות שיבוצעו באמצעות עבודה ישראלית ואכיפה של חוק שכר מינימום ושאר חוקי
העבודה.
הממשלה צריכה גם למנוע אפליה בתעסוקה, שמונעת מאנשים רבים למצוא עבודה
בשל מוצאם או מינם, ולשנות את חוקי העבודה כדי שגם המתפטרים יהיו זכאים לפיצויים.
שינוי זה לבדו יגדיל את הגמישות, הפריון והשכר. כמו כן, רצוי שהממשלה תנהיג מס
הכנסה שלילי, שיעודד את ההשתתפות בשוק העבודה, ללא הנוקשות הכרוכה בהעלאת שכר
המינימום.
בטווח הארוך חובתה של הממשלה להגדיל את הפריון בעבודה, באמצעות פעולות
שמגדילות את ההון האנושי הישראלי, פותחות את צווארי הבקבוק התחבורתיים ומקצות
משאבים לאומיים למחקר ופיתוח.
אילו היה נתניהו מבצע רק חלק מצעדים אלה, הוא יכול היה להפוך שר האוצר
של כלל אזרחי ישראל, ולא להישאר בתפקיד שומר הקופות של ממשלת שרון.
14.10.04
